מירוץ שליחים הוא ענף ספורטיבי מעולם האתלטיקה. מדובר למעשה בריצה קבוצתית במסגרתה מעבירים אובייקט כלשהו (מקל בדרך כלל) מרץ לרץ עד ליעד הסופי. זהו ספורט מרתק עם גרסאות מעניינות שונות מסביב לגלובוס. בכתבה הבאה נציג כמה דברים שכדאי לדעת על מירוץ שליחים.
מירוץ שליחים והאולימפיאדה
כמו ענפים ספורטיביים רבים, גם למרוצי השליחים גם לא מעט וורסיות. לכן רלוונטי להתייחס לגרסה האולימפית, שהיא ככל הנראה המוכרת ביותר, ומשם לקבוע את נקודת הייחוס שקובעת מהו בכלל מירוץ שליחים.
בגרסתו האולימפית, מירוץ שליחים הוא מקצה ריצה קבוצתי אשר משתתפים בו ארבעה רצים. באולימפיאדה, שהיא כידוע, תחרות בין מדינות, על ארבעת הרצים להיות אזרחי אותה מדינה. הרצים מעבירים מקל ביניהם והמטרה היא, ככל ריצה תחרותית אחרת, לקבוע את התוצאה המהירה ביותר.
מירוץ שליחים נחשב לריצה קצרה, ויש לו שתי גרסאות אולימפיות: 100X4 ו- 400X4. כלומר מקצה בו כל משתתף רץ מאה מטרים ומקצה בו כל משתתף רץ 400 מטרים. לתחרויות אלו כבר יש פז"מ מכובד במשחקים האולימפיים כאשר מרוצי השליחים לגברים החלו לראשונה באולימפיאדת שטוקהולם, 1912. הנשים הצטרפו אליהן כמה שנים מאוחר יותר, עם מרוצי השליחות הראשונים שהתקיימו בשנת 1928 באולימפיאדת אמסטרדם.
על אף שמרוצי השליחים הם מקצים של האולימפיאדה המודרנית ניתן למצוא להם ייצוג מכובד גם במשחקים של העת העתיקה. הם אמנם לא שימוש כתחרות רשמית אך היו חלק מהותי מאירועי טרום האולימפיאדה כאשר רצים שליחים בכל יוון נהגו לרוץ ולבשר על התחרות הממשמשת ובאה, שלושה חודשים לפני התרחשותה.
למי שמתעניין בשיאים, השיא האולימפי לגברים לריצת 100X4 נקבע בלונדון 2012, 100 שנה אחרי שהוכנס למשחקים האולימפיים. השיא, שנקבע בידי נבחרת ג'מייקה (בהשתתפותו של האצן המיתולוגי יוסיין בולט) עומד על 36.84 שניות. השיא האולימפי לנשים במקצה זה נקבע גם באותה אולימפיאדה על ידי נבחרת ארצות הברית, ועומד על 40.82 שניות. מה שנקרא – יחי ההבדל הקטנטן.
להעביר את המקל
מירוץ שליחים נבדל מריצה סטנדרטית באספקט הקבוצתי שלו. המאמץ הוא לא עניין יחידני אלא פרויקט משותף. מכיוון שכולם נמדדים יחד בתוצאה משותפת, יש משמעות לביצועי כל הרצים בקבוצה. התוצאה נקבעת לא לפי הרץ המהיר ביותר או האיטי ביותר, אלא לפי חיבור של סך כל התוצאות – מה שמצריך מכולם לתת את הטוב ביותר שלהם.
אלמנט נוסף ייחודי למקצה השליחים הוא עניין העברת המקל, שאפילו השתרש כפתגם בשפה העברית ("להעביר את המקל" פירושו להעביר את האחריות לאדם הבא, למשל כאשר עוסקים בחילופי תפקידים). העברת המקל צריכה להתבצע בטווח מוגדר ותחום מראש. חריגה מטווח זה (כלומר, רץ שרץ מרחק גדול מדי ממה שהוא אמור) מביאה לפסילה.
על אף הקביעה המקובלת בקרב רבים מהציבור, מותר להפיל את המקל בזמן המירוץ. עם זאת, הפלה של המקל והרמה מחודשת שלו כמובן גוזלים זמן יקר מהתוצאה. מאחר ומדובר בריצה קצרה למדי, הבדלים של שניות ואף של עשיריות השנייה עשויים להיות אלו שיכריעו את הכף.
מרוצי שליחים הרבה יותר ארוכים
כאמור, מירוץ השליחים האולימפי הוא רק גרסה אחת של הריצה המפורסמת. כל מי שחווה ילדות פחות או יותר התנסה במרוצי שליחים אחרים עם מרחקים אחרים (חלקם גם כללו כפית בפה ועליה ביצה שאסור שתישבר). בהתאם לכך, קיימים גם מרוצי שליחים שונים לגמרי מהוורסיה האולימפית המוכרת.
מירוץ הר לעמק למשל הוא תחרות ישראלית של ריצת שליחים אשר מתקיימת מדי שנה מאז שנת 2009. המירוץ לוקח חלק בעמק יזרעאל ובגליל התחתון ומתפרש לאורכם של לא פחות מ-231 קילומטרים. חישוב פשוט מראה שכל משתתף רץ ממש הרבה.
למירוץ זאת גרסה עממית וגם גרסה תחרותית. מספר המשתתפים בקבוצה עומד על 4, 6 או 8. בהתאם למרחקים האדירים הנגמעים במסלול גם משך המירוץ עצמו הרבה יותר ארוך, ולעומת השניות הבודדות באולימפיאדה הוא אורך כיומיים-שלושה. מירוץ ישראלי אחר שלוקח את ריצת השליחים לאקסטרים הוא מירוץ תנ"ך-תש"ח המרחש במטה יהודה ונמשך גם הוא לאורך כ-200 קילומטרים.
אז מהו מירוץ שליחים?
לסיכום, מירוץ שליחים הוא ריצה קבוצתית עם תנאים שונים (מרחקים, מספר משתתפים, משך ממוצע וכדומה). לריצה שורשים עמוקים עוד מימי יוון העתיקה, ועד היום היא רלוונטית לחובבי ריצה מסביב לעולם.
