היאבקות הוא אחד מהענפים הספורטיביים העתיקים והמוכרים ביותר בכל רחבי העולם. מדובר בתחרות ספורטיבית מרתקת שמושכת אליה מיליוני צופים מסביב לגלובוס. במאמר הבא נצלול קצת לעולם זה ונציג כמה דברים שמעניין לדעת על היאבקות.
מהי בכלל היאבקות?
מפתיע לחשוב על כך, אבל מעשה בכלל לא ברור להבין על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על היאבקות. תחת המושג הכללי של היאבקות נכנסים הרבה מאוד פירושים אפשריים ושיטות שונות של סוגי היאבקות ותחרויות.
כך למשל ישנה ההיאבקות הקלאסית שהופיעה במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה. ישנו גם מה שנקרא היאבקות בידורית – מושג זה מתייחס לכל אותם מופעי ראווה מבוימים שמשודרים בטלוויזיה כגון ליגת ה-WWE ודומיהן. סגנון זה כמובן, על אף חזותו המתעתעת, הוא בעל ערך בידורי בלבד וחסר עניין ספורטיבי.
נוסף לאלו ישנן גם דברים מפתיעים יותר שאפשר לכנות בשם היאבקות. כך למשל, ישנו ענף בספורט האתגרי המבוצע על ידי צוללנים מתחת למים ונקרא היאבקות בתמנונים. מקצה מפתיע אחר של עולם ההיאבקות, הוא מה שנחשב לספורט הלאומי של טורקיה – היאבקות בשמן זית.
מלבד פירושים אלו קיימת כמובן גם ההיאבקות הספורטיבית של ימינו. היאבקות זאת מתחלקת לשני ענפים עיקריים: היאבקות יוונית-רומית (על אף שאין קשר להיאבקות שנעשתה ביוון העתיקה. מקור הענף בכלל בצרפת של סוף המאה ה-19), והיאבקות חופשית. שני ענפים אלו דומים למדי אחד לשני ונבדלים בחוקים מסוימים.
שני ענפי ההיאבקות הנ"ל הם ענפי ספורט באולימפיאדה המודרנית ועליהם נמשיך את הדיון במאמר זה.
למקצוענים בלבד
ישנם סוגי ספורט שרלוונטיים הן לקהל החובב והן לסקטור המקצועני אשר עוסק בהם כתחום עיסוק ראשי או פרנסה. כאשר מדובר בהיאבקות המצב מעט שונה והאופציה החובבנית אמנם קיימת, אך לא בסדר גודל משמעותי.
זאת משום שבשביל לעסוק בהיאבקות, אפילו ברמה חובבנית, יש צורך במשטר אימונים קפדני ומגוון במיוחד. אימונים למתאבקים כוללים בין היתר פיתוח אקרובטיקה, זריזות וקואורדינציה, יחד עם פיתוח שליטה טכנית באמנות הלחימה עצמה המתבססת בעיקר על לפיתות (Grappling) והפלות. בנוסף האימונים שמים דגש על סיבולת לב ריאה ועל חיזוק השרירים, באמצעות ריצות והרמת משקלים בהתאמה.
הימים לפני תחרות הם בכלל מפרכים וכוללים סדר יום מדוקדק לרמת הדקה לפעמים, ותזונה מאוזנת ומוקפדת מאוד. זאת על מנת להגיע בכושר שיא לזירה ובשביל להישקל באופן האופטימלי כך שהמתאבק ייכנס לקטגוריית המשקל הכי טובה לניצחונו, כלומר בה הוא בין המתמודדים הכבדים ביותר.
משכו של קרב בזירת ההיאבקות הוא שש דקות, המתחלקים לשני סיבובים בני שלוש דקות. מדובר בזמן שנשמע קצר אמנם על הנייר, אך הוא למעשה דורש מאמצים פיזיים ומנטליים אדירים ומרוכזים מאוד. על המתאבק להיות זריז וגמיש, חכם ואסטרטג, אך גם חזק ובעל מסה. כל אלו ממסגרים את אימוני ההיאבקות כעניין חשוב מאוד ואת ספורט ההיאבקות כספורט השמור בעיקר למקצוענים בלבד.
איך מנצחים בהיאבקות?
ניצחון בהיאבקות מוכרע על ידי שופט, אשר מחלק במהלך הקרב ניקוד למשתתפים על מהלכים שונים שביצעו (הטלת היריב בכל מיני דרכים, גלגול היריב על הגוף ונקודות המוענקות בשל ניקיון ויופי של המהלכים שבוצעו).
ניצחון בהיאבקות מושג באמצעות ארבע אפשרויות: קבלת הניקוד הגבוה ביותר בקרב, השגת פער בניקוד של למעלה משמונה נקודות מהיריב (מסיים את הקרב אוטומטית ומזכה בניצחון), ריתוק היריב לרצפת הזירה למשך 5 שניות רצופות או לאחר שהיריב קיבל שלושה עונשי פסיביות (כלומר עונש מצד השופטים על כך שלא היה מספיק פעיל במהלך הסיבוב).
הקרב עצמו מתרחש בזירה שהיא למעשה מזרון בצורת עיגול ובקוטר של שבעה מטרים. המתמודדים לבושים בבגדי גוף צמודים, ומקובל שאחד יהיה לבוש בצבעים אדומים והשני בצבעים כחולים, למען נוחות הזיהוי של השופטים.
היאבקות בראי האולימפיאדה
כאמור, היאבקות הייתה מאז ומתמיד חלק מרכזי באולימפיאדה, עוד בימי יוון העתיקה. גם הגרסה המודרנית של ההתגוששות היא ענף חשוב במשחקים של ימינו, ולמעשה הענף מככב עוד מהאולימפיאדה המודרנית הראשונה שהתקיימה באתונה בסוף המאה ה-19.
שיאנית המדליות בענפי ההיאבקות היא ארצות הברית עם לא פחות מ-122 מדליות שנצברו עד כה. אולם אם מצמצמים את הספירה למדליות זהב בלבד, אזי המנצחת היא ברית המועצות עם הישג מרשים מאוד של 62 מדליות הרשומות לטובת מתאבקיה.
