האם כדאי להתאמן כשחולים?

כולנו יודעים שפעילות גופנית טובה לנו, לבריאות, להרגשה, לביטחון העצמי ולאספקטים רבים נוספים בכל גיל ובכל שלב בחיים. הפעילות הגופנית עוזרת לנו לחיות באופן בריא יותר, היא עוזרת למנוע מחלות רבות ועשויה למנוע מוות בגילאים צעירים. פעילות גופנית אפילו תורמת למניעה והרחקה של מחלות הקשורות בתאים במוח כמו פרקינסון ואלצהיימר.

כולנו גם מכירים את התחושה כאשר אנו חולים- הגוף במצב לא טוב, עייף ומותש. יכול להיות שיש לנו חום, כאבים או צמרמורות. מי שמתאמן באופן קבוע מכיר את השאלה האם להמשיך להתאמן גם כשחולים? ואם כן, עד איזה שלב של המחלה? מתי יהיה נכון יותר לגוף להתאמן, ומתי להפסיק?

מדובר בשאלות שמעסיקות רבים ממי שמתאמן באופן קבוע וגם את מי שמתאמן באופן לא סדיר- ויצא לו לקום חולה ביום שהוא תכנן לעשות בו אימון- זו סיטואציה שיכולה לקרות לרובינו, ולכן אנחנו כאן כדי לנסות לענות על השאלה איך כדאי להתנהג במצב הזה.

מחלות קלות

כאשר חולים במחלות קלות דוגמת צינון או כאב ראש, פעילות גופנית שנעשית באופן רגוע ומבוקר יכולה להתאים ואפילו לשפר את התחושה. כאשר הגוף מבצע אימון הוא מתאמץ ומגביר את זרימת הדם, כדי שיגיע יותר דם אל השרירים. במצב כזה כלי הדם בקצוות הגוף מתכווצים, יותר אוויר נכנס למערכת בעת נשימה מאומצת והם גורמים להקלה כמעט מיידית בצינון, ולהקטנת הכאב בראש שכן פעמים רבות הוא נובע מחוסר זרימת חמצן לאזורים מסוימים במוח.

ההשפעה הזו בדרך כלל זמנית ולא קבועה, אבל היא בהחלט יכולה להקל עליכם וגם לגרום לכם להרגיש טוב יותר. כמובן, חשוב שתרגישו את עצמכם ואם אתם מבחינים בכך שהפעילות גורמת לכם לתחושה רעה יותר מטובה- כדאי להפסיק.

מחלות קשות

בשונה ממחלות קלות, פעילות גופנית יכולה להיות מזיקה אם מבצעים אותה כשאר חולים במחלות קשות שמלוות בכאבים בשרירים, חום גבוה וחולשה גדולה. הגוף מבצע בעת הפעילות מאמץ פיזי גדול מאוד והאנרגיה שהגוף זקוק לה הולכת על האימון במקום שתתמקד במלחמה במחלה, ולכן התחושה הרעה יכולה להחמיר ומשך זמן ההתאוששות מהמחלה עלול לגדול. יתרה מכך, אימון במקום שיש בו אנשים נוספים כאשר חולים יכול להדביק גם אותם.

במקרים קיצוניים, פעילות גופנית בעת מחלה שיכולה להסתבך עלולה לסכן את החיים של המתאמן. פעילות גופנית מאומצת יכולה ליצור קרע בטחול למשל. מי שחולה במחלת הנשיקה ועושה פעילות גופנית יכול גם כן לקרוע את הטחול בגלל שבעת מחלת הנשיקה הטחול גדל משמעותית.

חלק מהנגיפים שיוצרים מחלות בדרכי העיכול או הנשימה יכולים להוביל לדלקת בשריר הלב במקרים קיצוניים, ואימון גופני שיוצר מאמץ גדול יכול להגביר באופן משמעותי את הנזק שנגרם ללב ולגרום למוות של המתאמן.

מתי בכל זאת כן אפשר להתאמן?

כדי לעזור לקבוע מתי אנחנו יכולים להתאמן כשלא מרגישים טוב ומתי פחות מומלץ, ישנם ארגונים רבים שממליצים על אופן ההתנהלות הבא: כאשר תסמיני המחלה נמצאים בגובה הצוואר ומעלה, כלומר בראש, ניתן להתאמן כל עוד הפעילות הגופנית נעשית באופן מתון ולא קיצוני. אם התסמינים נמצאים בשאר הגוף ובמערכות נוספות- האופציה הכי טובה עבורנו ועבור הגוף שלנו היא לוותר על האימון ולנוח.

אבל, לא לכל אחד מתאים להתאמן כאשר הוא לא מרגיש טוב גם אם מדובר בהצטננות קלה בלבד, ולכן כדאי להתייעץ עם רופא. גם מי שסובל מקשיים בדרכי הנשימה, כמו אנשים הסובלים מאסטמה או בעלי שיעולים חריפים, יכול להגיע להחמרה במצבו עקב פעילות אירובית שמאמצת את הנשימה ולכן מומלץ להימנע ממנה.

נוסף על כך, חושב לזכור כי ישנן מחלות שלוקח להן זמן להתפתח בגוף והחיידק או הווירוס מקננים לפני שהמחלה מתפרצת בגוף. אימונים עצימים בתקופה הזו יכולים לגרום להתפרצות קשה יותר של המחלה מאשר מה שהיא הייתה יכולה להיות אלמלא היו מתאמנים בתקופת הדגירה.

זה קורה מכיוון שאימונים עצימים, במיוחד כאשר הם במרווחים קצרים, יכולים ליצור עומס על מערכת החיסון וכתוצאה מכך לגרום לדיכוי הפעילות שלה. לכן, חשוב מאוד להתאמן במרווחי זמן קבועים ומאוזנים ואף פעם לא להעמיס יותר מידי על המערכת החיסונית. האימון אמור לגרום לנו להרגיש טוב, וחשוב לזכור זאת!

האם כדאי להתאמן כשחולים

הוסף תגובה