אחד הדברים המעצבנים ביותר היא לשמוע מאנשים אחרים כמה הם נהנים במהלך אימוני הכושר הגופני שלהם. אנשים אלה יתארו באוזניכם תחושות וחוויות שמבחינתכם כל קשר ביניהם לבין ספורט הינו מקרי בהחלט. אך אל דאגה! מחקר חדש טוען כי היחס שלנו לאימונים אינו מוחלט, וניתן לשנות אותו בעזרת מספר דרכים.
בעבר הרחבנו אודות הפערים הקיימים בין האנשים השונים בנוגע לרמת ההנאה שלהם מספורט או מפעילות גופנית – יש המתארים את התחושה כבלתי נסבלת, קשה, מעייפת, מתסכלת וכדו', ויש המתארים אותה כחיובית, מספקת, מהנה ואף ממכרת.
מחקר חדש שהתפרסם בכתב העת "Medicine & Science in Sports & Exercise" בחן את הפעילות המוחית אצל אנשים מתאמנים בכדי לעמוד על המנגנון מאחורי התחושות והחוויות העולות מהאימון. עורכי המחקר העלו ממצאים אופטימיים למדי, והם טוענים שגם אנשים ששונאים אימונים גופניים עשויים לשנות את דפוסי המחשבה שלהם, ולהנות מההתעמלות.
את המחקר ערכו החוקרים באוניברסיטה הפינית "טורקו" על שישים וארבעה נבחנים אשר עברו סדרת אימוני כושר ארוכה. כשלב מקדים לניסוי, מילאו המשתתפים שאלונים אשר נועדו להבין את רמת ההנאה העכשווית ואת התחושות העולות אצל המתאמנים במהלך האימונים הגופניים.
לסיום, ערכו החוקרים סריקות מוח לנבחנים על מנת לנסות ולזהות שינויים בפעילות המוחית במהלך תקופת המחקר.
במהלך הניסוי התמקדו החוקרים במערכת הקוגניטיבית הקרויה קולטני ה- MOR mu-opioid receptors, הקרויים גם קולטנים אופואידים. קולטנים אלה מצויים במוחנו, והם מגיבים למשככי הכאבים הטבעיים בגופנו, ומסייעים להפחתת כאב, שימור רמת המוטיבציה לתהליכים ארוכים ולוויסות חרדה או מתחים.
אהבה לספורט – לא גזרת גורל
מובילת המחקר היא ד"ר טינה סניוקי, מומחית בתחום מדעי המוח. ד"ר טינה מסבירה כי "מערכת קולטני ה-MOR אצל אנשים שונים אינה זהה, כך שבהחלט ייתכן שלאנשים מסוימים המערכת מתפקדת באופן מולד בצורה טובה יותר מאחרים. ייתכן ותפקוד המערכת משפיע על רמת הכאב אותה חש המתאמן ועל יכולתו להתמיד בתוכנית האימון. אנשים בעלי מערכת MOR טובה יתמודדו עם הכאב בצורה טובה יותר, וממילא ייהנו יותר במהלך האימון.
הסבר זה נשמע מלהיב במיוחד, אולם חשוב לזכור שנכון לעכשיו זוהי השערה בלבד. ייתכן וההסבר הנכון הינו דווקא ההסבר ההפוך כך ש: "ייתכן שמערכת הקולטנים שלנו מתפתחת בצורה טובה בעקבות אימונים גופניים לאורך זמן, כך שלאנשים המתאמנים בצורה מסודרת יש התמודדות טובה יותר עם הכאב"
בכדי להבחין בין שתי ההשערות הללו ערכה טינה וצוות החוקרים שלה ניסוי, במהלכו הביאו את הנבחנים למצב של תשישות באמצעות אימוני ספינינג אינטנסיביים. אימון זה אפשר לחוקרים להבין את רמת הכושר הראשונית של הנבחנים. לאחר מכן, ערכו המשתתפים מספר אימוני אינטרוולים עצימים, על מנת להעלות את רמת הכושר הגופני של המתאמנים, ולבחון את ההשפעה של עלייה זו על סידור הקולטנים ורמת תפקודם.
מסקנת החוקרים היא ששיפור רמת הכושר אכן משפיעה על תפקוד קולטני ה-MOR, כך שהם פועלים בצורה טובה יותר. במילים אחרות – ככל שמתאמנים ומשפרים את רמת הכושר הגופני, כך האימונים נעשים פחות קשים, פחות כואבים, וממילא מספקים ומתגמלים יותר.
"המחקר העלה שתי נקודות מרכזיות שראוי להדגיש" מסכמת ד"ר סניוקי, "ראשית, חוסר הנאה מפעילות ספורטיבית אינה מעידה על כך שהמתאמן מתאמן בצורה לא נכונה. ייתכן ותחושת הכאב והסבל נובעת מסידור מערכת קולטני ה-MOR, אשר עשויה להשתנות מאדם לאדם. צריך להכיר בשונות בין האנשים ובהבדלים בתגובותיהם לפעילות ספורטיבית, ולהדגיש שלא כל האנשים צפויים להרגיש את החוויה הספורטיבית ככיפית או כנעימה בשלב ראשון".
"הנקודה השנייה העולה מהמחקר היא שהסבל שדיברנו עליו אינו גזירת גורל, וניתן להשפיע על חווית האימון באמצעות עבודה קשה והתמדה. במילים אחרות – ממש כשם שגופנו משתנה לאחר אימון גופני ומתחזק, כך מוחנו עורך שינויים ומתאים את עצמו לכך שבפעילויות הבאות נהנה מהן יותר, והקושי והסבל יורגשו פחות. גם אם אתם נרתעים מהמחשבה לצאת להתאמן, דעו שבפעמים הבאות תחושה זו תלך ותתעמעם, והאימונים יהיו פחות קשים ותובעניים. חשוב לומר ששינויים והתאמות אלה משפיעים כמובן על מוחנו באופן כללי, כך שכל אימון גופני מאפשר לנו להתמודד טוב יותר עם בעיות או אירועים מלחיצים, ומפחית את רמת הלחץ הנפשי בחיינו".
