קראטה הינה אחת מאומנויות הלחימה המוכרות ביותר, אך כמה אתם באמת יודעים עליה?
ריכזנו עבורכם מידע על אמנות הלחימה המפורסמת.
אז אם אתם מעוניינים להתחיל להתאמן בקראטה, לשלוח את הילדים לחוג ולהכיר יותר את התחום, או סתם להרחיב את ידיעותיכם בנושא, הגעתם למקום הנכון.
קצת היסטוריה
קראטה היא אמנות לחימה שמקורה באי אוקינאווה, שהוא הגדול מבין קבוצת איים הנושאת את אותו שם וממוקמת דרומית לאיים המרכזיים של יפן.
מקובל לשייך אותה לסוגת אומנויות הלחימה היפניות, מאחר וכיום האי אוקינאווה נמצא תחת שליטה יפנית, אך בפועל היא התפתחה מתוך מספר אומניות לחימה שמקורן בממלכה ששלטה באותה תקופה על אזור האי, ממלכת ריוקו.
כך, ניתן למצוא באומנויות לחימה אלו, שלימים הפכו לקראטה כפי שאנו מכירים אותו היום, השפעות סיניות, ובאופן ספציפי דרום-סיניות.
לכן, אנשים העוסקים בקראטה ומתמחים בנושא, עושים הפרדה בין סגנונות קראטה אוקינאווים, שניתן לראות בהם השפעות של אומנויות לחימה סיניות עתיקות, לבין סגנונות קראטה יפניים, שהם מודרניים יותר.
מהם המאפיינים המרכזיים של הקראטה?
הקראטה הינה אמנות לחימה שהכלי המרכזי בה הוא הכאה, כאמצעי ללחימה ולהגנה עצמית. כמעט ולא נמצא בה שימוש בכלי נשק, כאשר אומנות הלחימה בשם קובודו, שהתפתחה במקביל לקראטה, היא זו שמתמקצעת בכך.
ההכאות בקראטה אינן רנדומליות, אלא מסודרות על פי סדר תנועות במבנים שונים שכל אחד מהם נקרא קאטה. מילה יפנית זו מתייחסת לסדרת תנועות קבועות שמתבצעת כנגד יריב מדומה, ומשמשת לתרגול וללימוד של הקראטה.
בקראטה קיימים סגנונות רבים הנבדלים אחד מן השני במגוון דרכים, אך הטכניקות, תנוחות הגוף, והקאטה השונים נשארים דומים ברוב הסגנונות. ישנן מספר עמידות בסיסיות, הנקראות דאצ'י, אגרופים קבועים שנקראים טסוקי, בעיטות שנקראות גרי, וחסימות שנקראות אוקה, כאשר כל סגנון עושה שימוש במספר עמידות, אגרופים, בעיטות וחסימות שונים.
סגנונות הקראטה נבדלים אחד מן השני גם במספר פרמטרים נוספים, כמו טווח הקרב, כלומר הכאה בטווחים ארוכים או קצרים, גובה הקרב הכולל התייחסות לקפיצות, שימוש ויחס לנשימה, וצורת המכות.
קצת על שיטת הדירוג
סביר להניח כי שמעתם על החגורות הייחודיות של הקראטה, המשתנות בצבעיהן ובכך מסמלות את רמתו של המתאמן. כל המערכת הזו נראית מסובכת כלפי חוץ, אך בעצם מדובר בשיטה די פשוטה.
השיטה פותחה על ידי ג'יגורו קאנו, שנחשב למייסד הג'ודו, עבור אמנות הלחימה שלו, ואומצה על ידי לוחמי הקראטה.
גם החליפה המסורתית של אמנות הלחימה, המורכבת מחולצת מעטפת ומכנסיים רחבים, הומצאה על ידי קאנו ונקראת קייקיגו. החליפה הינה בצבע לבן בלבד, מכיוון שבתרבות היפנית הלבן מסמל הרמוניה ושלווה.
צבעי החגורות מסמלים, כאמור, את רמתו של המתאמן, אך הם גם משתנים בין ארגוני קראטה שונים.
עם התפתחות הקראטה, ניתנו לדרגות השונות גם שמות, מעבר לצבעי החגורות, כאשר הדרגות מתחילות בדרגה ששמה משתנה בין אסכולות הקראטה השונות, ויכול להיות "קיו 10", "קיו 9", או "קיו 6". בכל האסכולות, הדרגות ממשיכות עד לרמה "קיו 1".
לאחר מכן, המתאמן מתקדם לסקאלה חדשה של דרגות, הנקראות "דאן", כאשר הראשונה שבהן היא "דאן 1", הרמה בה מקבלים חגורה שחורה.
רמה זו נחשבת למעין נקודת מפנה בחייו של המתאמן, מאחר והיא מסמלת מהפך ברמת הרצינות שלו ביחס לקראטה, שמתבטא במובן מנטלי יותר מאשר פיזי. מהפך זה נלווה גם להכרה במתאמן כחבר אמיתי בשיטת הקראטה, ובדרך כלל כולל רישום מסודר שלו בארגון הבינלאומי שהמועדון בו הוא מתאמן שייך אליו.
מתאמנים בדרגות "דאן" מכונים בשם "סנפאי", וברוב המקרים הם משמשים גם מדריכים עבור מתאמנים מתחילים יותר.
השם "סנסאי" ניתן למתאמן בעל ניסיון רב, והוא מביע כבוד למורה ברמה המקצועית. מקובל להעניק את הכינוי הזה למתאמנים החל מדרגת "דאן 3", אך רוב הסנסאים נמצאים בדרגה של "דאן 5" ומעלה. הדרגה הגבוהה ביותר היא "דאן 10".
המעבר בין דרגות הוא בדרך כלל פונקציה של יכולות המתאמן וכישרונו, לצד אלמנטים טכניים שהוגדרו על ידי ארגון הקראטה. ככל שהדרגה גבוהה יותר, כך לוקח זמן רב יותר לעלות אליה, כך שמתאמנים בדרגות "דאן", למשל, יכולים להשקיע החל ממספר חודשים ועד שנים רבות, על מנת לעלות לדרגה הבאה.
