אחד החששות הגדולים של ספורטאים צעירים ושל הוריהם הוא שכתוצאה מהאימונים הרבים שהילד עושה בשלבי הגדילה שלו, תהליך הגדילה ייפגע או יואט.
חשש זה נובע מההנחה שבמהלך הגדילה העצמות מתארכות והיכולת שלהן לעמוד בעומס קטנה- ולכן הן יהיו פגיעות יותר.
בנוסף, השקעה רבה של הגוף באימונים עלולה לגרום לו השקיע פחות אנרגיה חשובה בהתפתחות והגדילה של שאר החלקים בגוף.
איך יודעים אם לילד שלי זה יכול לקרות?
בדרך כלל, החששות האלה מקבלים יותר מקום כאשר הילד מתחיל להתלונן על כאבים. רוב התלונות המגיעות מילדים ספורטאים בגיל הזה הוא על אזור מפרק הברך. אין קשר ישיר לסוג האימון הספורטיבי ולעוצמה שלו, וכאבים כאלה יכולים להופיע אצל כל סוגי הספורטאים.
במקרים חמורים, כאבים כאלה יכולים לגרום לצליעה, אך רוב הזמן הוא יופיע בצורה של נפיחות גבשושית בעצם השוק.
כמובן, יש ללכת לאורתופד שיוודא שהפגיעה אינה רצינית ושהכל תקין. רוב הסיכויים שיהיה מדובר במחלקת גדילה ש-10% מהספורטאים הצעירים בעולם סובלים ממנה בגילאי 10-16. זהו מצב מוכר אך גם אם הוא לא נעים אפשרי בהחלט להתמודד איתו ולכן אין צורך להיבהל.
המחלה הזו נגרמת עקב העומס הגדול שהאימון יוצר על רקמות שעוד לא סיימו את תהליך ההתבגרות שלהן- העומס יוצר תגובה דלקתית. היא אינה גורמת לפגיעה לטווח רחוק, היא לא פוגעת בתהליך גדילת העצמות ולא גורמת לנזק ממשי. כאשר קצב הגדילה מואט, גם המחלה שוכחת בהדרגה.
טיפול במחלה
נכון להיום, לא נמצאו דרכים יעילות לטפל בדלקת שישפיעו באופן ישיר על רקמת העצם וימנעו את התגובה הדלקתית. בעקבות זאת, הפתרון היעיל ביותר האפשרי הוא להפחית את העומס על האזור הפגוע.
אפשר להפחית את העומס באמצעות הפחתת האימונים או לחילופין באמצעות שימוש בחבק אורתופדי על האזור הפגוע, שיאזן את העומסים. אפשרויות אלו מפחיתות את הכאבים אך לא מעלימות את המחלה, והיא יכולה להישאר מספר שנים.
התסכול שיכול לנבוע מהכאבים ומהעבודה שאי אפשר להתאמן כמו שצריך גורמים לאנשים רבים לנסות למצוא פתרונות טיפול למצב הזה, אולם עד לאחרונה לא בוצעו מחקרים משמעותיים ולכן לא הייתה התקדמות בנושא.
בהיעדר אפשרויות טיפוליות, הדרך המומלצת ביותר כיום היא לבצע תרגילים שיחזקו את השריר סביב מפרק הברך. למרות החשש האינטואיטיבי שתרגילים כאלו רק יעלו את העומס שמופעל על העצם ויחמירו את הכאבים, בפועל הם מחזקים את האזור שתומך בה ובכך מקילים עליה להתמודד עם עומס.
שיטה פופולרית אחרת היא לבצע מתיחות סטטיות ארוכות, במחשבה שהכאבים נובעים מחוסר פרופורציה בין גדילת העצמות לגדילת השרירים ולכן מתיחות יכולות לעזור- הן מאריכות את השרירים. אולם, על אף לפופולריות שלה השיטה לא הוכיחה את עצמה כיעילה במיוחד.
אז מה כן אפשר לעשות?
למזלנו, בשנים האחרונות בוצע מחקר דני שבדק בדיוק את המחלה הזו והגיע לתוצאות מעניינות. המחקר לקח ספורטאים וספורטאיות בני 10-14 שסבלו מכאבים לפחות שנה בטרם המחקר, ובדק את ההשפעה של תכנית טיפול מסוימת עליהם. התוכנית הייתה בת 12 שבועות ומטרתה הייתה להגביר את יכולת העצם לעמוד בעומס מבלי לרדת בכושר הגופני כתוצאה מהפחתת אימונים.
בשלב הראשון של התוכנית הפחיתו את האימונים, לפעמים עד למנוחה מוחלטת, וחזרו אליהם באופן מבוקר והדרגתי בהתאם לעוצמת וכמות הכאבים. בשלב השני, יחד עם הפחתת האימונים, הספורטאים ביצעו תכנית אימונים מיוחדת שכללה תרגילי חיזוק בסיסיים לשרירי הירך הקדמיים והאחוריים בשילוב עם תרגילים לחיזוק שרירי העכוז.
תוצאות המחקר הוכיחו באופן שאינו משתמע לשתי פנים: 80% מהמשתתפים עדכנו לאחר 12 שבועות שחל שיפור משמעותי בחומרת הכאבים, ולאחר שנה מהתכנית 90% עדכנו זאת. 70% מהם חזרו לפעילות ספורטיבית מלאה שנה לאחר הניסוי.
נתון לא פחות חשוב הוא שבמהלך השבועות הללו הספורטאים חוו עלייה של כ-30% בכוח השרירים שלהם.
המסקנות שלנו
לסיכום, אפשר להגיד שלמרות שכאבים מתחת לבר אופייניים לספורטאים בתהליכי גדילה ולמרות שהם לא גורמים לנזק ארוך טווח- לא חייבים לחרוק שיניים ולחיות איתם. כדאי מאוד לעזור לילד במצב הזה לבצע תרגילי חיזוק לרגליים ובכך גם להביא להפחתת הכאב וגם לשמור על היכולת הספורטיבית שלו.
